עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
אני הורקרוקס בודד, חתיכת זכוכית ממראה שבורה.
אבל גם ההורקרוקס פועם וחי,
וגם פיסת המראה היא מראה בפני עצמה.
-
ואם זה לא ברור, אתם מוזמנים לשאול אותי עוד.
על עצמי, עלינו, על DID ועל העולם.
חברים
Ladyoftheflowersשילהlea lhaunted princessילדאישDor Schneider
broken wingsמואנהIM ALedya
ארכיון
לנצח אהיה...
•  אובססיבית
•  בעלת פחד קהל
•  בררנית באוכל
•  דאגנית
•  חולמנית
•  טובה עם מילים
•  טיפוס לילי
•  לא כועסת בקלות
•  לא ממוקדת כל כך
•  מגזימה לפעמים
•  דיסוציאטיבית
•  סובלת מאינסומניה
•  פרפקציוניסטית
•  פסנתרנית
•  צבעונית :)
•  שמה לב לפרטים קטנים
•  שתקנית
•  פוסט טראומתית
•  מעדיפה מבטים על מילים
חלומות קטנים...
•  להתאים אליי את הגוף
•  טיול רגלי באירלנד
•  טיול רכבות באירופה
•  לגדל זיקית
•  לדובב
•  לדעת לדבר 10 שפות שונות
•  להיות מסוגלת לנגן הכל משמיעה
•  כל הבלדות של שופן
•  לזכור את כל החלומות שלי
•  לזרוק לים מכתב בבקבוק
•  ללכת ברגל למקום רחוק
•  ללמוד לרקוד
•  להתאהב שוב
•  לעבוד בעבודה רצינית
•  להגיע לאי שבספייס
•  לא להתבייש בנו
•  לא להתבייש בעצמי
•  לא להתבייש במקס
•  לשתוק במשך חודש שלם
•  סולו בקנטטה של באך
מעולם לא...
•  אהבתי קפה
•  אכלתי דג
•  אכלתי פלפל חריף
•  בכיתי ב"מלך האריות"
•  ברחתי מהבית
•  שנאתי
•  דיברתי ברדיו
•  החלקתי על הקרח
•  הייתי באמריקה
•  הכיש אותי נחש
•  הלכתי על פסי רכבת
•  הסתפרתי קצוץ
•  טסתי בכדור פורח
•  ניגנתי בכלי מיתר
•  עצרה אותי משטרה
•  שחיתי בעירום
•  רציתי לעשות סקס
•  רכבתי על סוס
•  קראתי מחזה של שייקספיר
•  הייתי במודעות משותפת עם גבר

חוסר אונים נרכש.

20/07/2019 23:25
סיציליאנה
יש אצלנו במכלול מישהי שמאוד מתעניינת בפסיכולוגיה וקוראת הרבה בנושא.
בזמן האחרון התכתבנו קצת על דברים שהיא קראה, והיא סיפרה משהו שגרם לי לחשוב הרבה.
היא דיברה על תופעה שנקראת "חוסר אונים נרכש".

אני אתאר לכם ניסוי, קצת מרושע, אבל תישארו איתי בבקשה.
שמו עכבר בתוך מתקן שמורכב משני כלובים מחוברים עם מחיצה נמוכה בינהם.
מדי פעם באופן אקראי נדלקת נורה.
שנייה אחרי שהנורה נדלקת, הכלוב בו שהה העכבר מקבל שוק חשמלי, והכלוב השני לא.
העכבר לא רוצה להתחשמל אז הוא לומד להימנע, ולעבור את המחיצה כדי לא לחוות את השוק החשמלי.
מהר מאוד הוא מבין שהנורה היא סימן מקדים למשהו רע שיבוא,
ובורח לצד השני עוד לפני שהדבר הרע קרה, הוא למד להימנע ממנו.
זה נקרא למידת הימנעות.

בניסוי אחר לא השתמשו בנורה, אלא ישר חישמלו את אחד הכלובים.
העכבר למד לזהות את התחושה הלא נעימה של החישמול עוד בשלבים הראשונים שלה,
ומיד לקפוץ לכלוב השני, לפני שהכאב מחמיר.
בשנייה שהעכבר עבר הכאב נפסק, והעכבר למד את הדרך לסלק מעליו את הכאב הזה.
זה נקרא למידת בריחה.

בשני המקרים העכבר יכל לשלוט בגורלו.
הוא ידע אילו סימנים מהסביבה מבשרים על משהו רע שעומד להגיע,
או על משהו רע שממש עכשיו מתחיל,
והוא למד התנהגויות שייאפשרו לו לצמצם את הכאב שהוא חווה או להימנע ממנו.

עכשיו תדמיינו ניסוי אחר, בדיוק באותה המערכת.
אבל הפעם (לא משנה אם יש או אין נורת אזהרה), שני הכלובים מחושמלים.
העכבר יכול לקפוץ מצד לצד כמה שהוא רוצה, אבל הוא עדיין יתחשמל.
הוא יכול לדעת שהגירוי הזה מגיע ומתחיל, שהכאב מתקרב אליו,
אבל אין שום פעולה שהוא יכול לבצע על מנת להקל על הכאב או להימנע ממנו.
מה העכבר לומד במקרה הזה, אתם שואלים את עצמכם?
במקרה הזה העכבר לומד שהוא חסר אונים. שאין לו שליטה על גורלו.

העכברים מהניסוי הזה הראו סימנים דמויי דיכאון,
הם היו אדישים ולא פעילים.
וגם כאשר העבירו אותם למערכת שבה רק אחד הכלובים מחושמל,
הם כבר לא ניסו לעזור לעצמם.
הפעם כבר הייתה להם אפשרות לחמוק מהכאב, אבל הם אפילו לא העלו אותה על דעתם.
הם נשארו במקום וספגו את הכאב במלואו, כי הם למדו שהוא לא בשליטתם.

למה רציתי לספר לכם את זה?
מי שקורא פה קבוע יודע שאני מתמודדת עם DID (הפרעת זהות דיסוציאטיבית),
וזו למעשה "פציעה" של המוח שנגרמת מטראומה ממושכת בילדות.
וכאן הסיפור שלי מתחבר לסיפור של העכברים, שאני חושבת עליו בלי סוף.
אם שמים ילד מול טראומה ממושכת, זו בעצם בדיוק המערכת של הניסוי השלישי,
ובדיוק כמו שהעכברים למדו, ככה גם הילד ילמד שהוא חסר אונים.
שהוא לא יכול לשלוט בגורל שלו,
שהכאב יבוא בין כה וכה,
ולא משנה איך נתנהג ומה נעשה,
זה נקבע על ידי כוח חיצוני שאין לנו שום השפעה עליו.
התחושה הזאת היא מאוד קשה, והילד משלים עם גורלו ונכנע.
ואז מתפתחים דיכאון ואדישות,
ואז עוד יותר קל לדמות המתעללת לשלוט בילד ולעשות בו מה שהיא רוצה.
ככה נוצר כדור שלג של טראומה וחוסר אונים שמאכילים אחד את השני.
והדימוי העצמי ברצפה כי אתה לומד שאתה באמת חסר אונים לגמרי,
אתה אפס חסר ערך, לא קשור לעולם, חווה אותו בצורה מנותקת עד כמה שאתה יכול.
חוסר האונים משתלט על כל החיים שלך ואתה לא מאמין בעצמך יותר.

אם אני נראית לפעמים מבחוץ כאילו אני דיכאונית, או וותרנית,
כאילו אני אפילו לא מנסה להרים את עצמי,
(ואני לא היחידה במכלול שלנו שיש לה נטייה כזאת),
זה בגלל שלמדתי חוסר אונים במשך תקופה ארוכה,
וכל המוח שלי מעוצב דרך חוסר האונים הזה שנלמד.

מצד אחד לקרוא את הסיפור על העכברים עשה לי רע.
זה גרם לי לחשוב.
להבין שאני בעצם מתפקדת כמו חיה.
אבל גם היה פה מסר חיובי.
אני יודעת שאני לא באמת דיכאונית או וותרנית,
אלא למדתי שאני חסרת אונים,
ועכשיו אני יכולה ללמוד הפוך.
כי אני יודעת שמה שלמדתי בעבר מעוור אותי,
ושהפעם לא כל הכלוב מחושמל.
המערכת שאני נמצאת בה היום היא לא המערכת שהייתי בה פעם, שבה לא שלטתי בגורלי!

איך העכברים בניסויים הראשונים למדו להתמודד או להימנע?
1. הם ניסו למצוא סימנים מקדימים שמרמזים על החישמול.
2. הם נקטו פעולה.
3. לפעולה הייתה תוצאה חיובית, הם לא חוו כאב.
אז אני צריכה ללמוד טוב טוב מה הטריגרים שלי,
מה עושה לי רע, איפה אני כואבת וחלשה.
אני צריכה להתנסות בתגובות שונות.
ולזהות מה גורם לי להרגיש טוב ולהתמיד איתו.
אסור לוותר מראש.
ההרגשה שהכל אבוד היא לא אמיתית,
היא הייתה אמיתית בעבר ועכשיו היא כבר לא.
אני יכולה לעזור לעצמי ולעשות למען עצמי.

זהו, היה לי חשוב לשתף את זה.

-סיציליאנה
שילהhaunted princessedyaריקי
שילה
21/07/2019 12:28
תודה על השיתוף של הפוסט הזה :)
מקווה שאת נמצאת היום בסביבה שמאפשרת לך להרגיש שאת יותר בשליטה על עצמך ושיש לך את היכולת להרגיש יותר מחוברת לעצמך ולכל האישויות שבך ממה שהיית מסוגלת בעבר :) כל צעד קטן זו התקדמות
אני חושבת שההתעמקות הזאת בתחום הפסיכולוגיה וטיפול פסיכודינמי מאוד עוזר במובנים הללו...
סיציליאנה
23/07/2019 10:42
נמצאת במקום הרבה יותר טוב.
יש חלקים במכלול שלא תופסים את זה,
אבל הכל נורמלי עכשיו.
תודה 3>
haunted princess
21/07/2019 15:25
באמת תודה על הפוסט הזה.
עזר לי גם ללמוד על עצמי קצת האמת.
אבל זה טוב וכדאי לנו לדעת מה עושה לנו טוב ומה עושה לנו רע כך נדע לתמרן ולפעול בהתאם למצב.
3>>>>>
סיציליאנה
23/07/2019 10:42
3>
God Is A Woman
24/07/2019 13:54
היי סיציליאנה.. אנחנו מכירים?
יצא לי להתכתב פעם עם מערכת DID ואחת האישיות ניקראה סיצילאה..
יצא לי להחשף לתופעה וללמוד עלייה.. זה נוראי ומרתק לחלוטין! נשאבתי לזה לחלוטין ונפתחתי לעולם הזה שניקראה DID
יום אחד הם.ן סגרו את הבלוג מכיוון שניסו להתנהל בו יחדיו ומידי פעם קפצה אישיות שחירבה את הבלוג \=.. אני מקווה שלך ילך יותר טוב [=
ואני רואה שהבלוג הזה אישי שלך ולא של עוד אישיות, זה נישמע לי רעיון טוב.

בכל מיקרה.. הפוסט הזה ממש מדבר אלי (בתזמון מושלם לפוסט האחרון שלי חח)
הייתה לי נקודה בחיים שבה הבנתי שכל מי שאני וכל מה שקרה עד עכשיו פשוט התקיים ללא בקרה, כמו ספינה ללא נווט. אבל מאותו יום הבנתי שאני יכול לבחור את החיים שלי, לעבוד על מי שאני ולשנות דברים שאני לא אוהב בי. הדברים הכי קטנים יכולים להשתנות אם: א. אציף את זה למודע, ב. אבחן את זה ג. אתנה מחדש את ההרגל. היום החיים שלי הרבה יותר בשליטתי ממה שהיו בעבר.. אני מניח שאני מנסה להגיד שגם את יכולה אבל אני לא מתיימר להבין את הקשיים שלך כחלק ממערכת.. ואת ממש אוהבת את שופין חח
בכל מיקרה.. נעים להכיר [=
סיציליאנה
25/07/2019 00:57
זו הייתה המערכת שלנו :]
היו באמת בעיות עם הבלוג המשותף,
אבל נהניתי לכתוב כאן ונהניתי מהקהילה,
אז פתחתי בלוג רק לעצמי,
ורק לי יש את הסיסמה לפה.
גם הפוסט שלך הגיע אליי בדיוק בזמן,
קרוב למתי שכתבתי את מה שכתבתי
והרגשתי את מה שהרגשתי.
העניין של לקחת שליטה או אחריות על החיים הוא יותר בעייתי אצלנו.
וזה משהו שאם אני רוצה להישאר שפוייה אני צריכה לדעת לשחרר אותו,
ואני נורא משתדלת לעשות ככה.
יותר דיברתי על אחריות מנטלית ועל האופן בו אני מסתכלת על דברים ועל מצבים.
נעים להכיר שוב :]
God Is A Woman
28/07/2019 01:22
הוו.. ברוך שובך!
קצת דאגתי שנעלמת.. נשמע שעברה עלייכם.ן סערה
אני מקווה שהבלוג הזה ישרת אותך טוב יותר מקודמו
וגם.. הייתי ממליץ לך לא לחלוק אותו עם אנשים שאת מכירה, גם בתוך המערכת.. אני חושב שככה תוכלי לשמור על הכתיבה שלך אוטנתית..
אבל אני לא חושב שאני מבין את המורכבות של החיים שלך.. זה מה שאני עושה בכל אופן
ילדאיש
10/12/2019 07:49
געגועים
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: