עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
אני הורקרוקס בודד, חתיכת זכוכית ממראה שבורה.
אבל גם ההורקרוקס פועם וחי,
וגם פיסת המראה היא מראה בפני עצמה.
-
ואם זה לא ברור, אתם מוזמנים לשאול אותי עוד.
על עצמי, עלינו, על DID ועל העולם.
חברים
Ladyoftheflowersשילהlea lhaunted princessילדאישDor Schneider
broken wingsמואנהIM ALedya
ארכיון
לנצח אהיה...
•  אובססיבית
•  בעלת פחד קהל
•  בררנית באוכל
•  דאגנית
•  חולמנית
•  טובה עם מילים
•  טיפוס לילי
•  לא כועסת בקלות
•  לא ממוקדת כל כך
•  מגזימה לפעמים
•  דיסוציאטיבית
•  סובלת מאינסומניה
•  פרפקציוניסטית
•  פסנתרנית
•  צבעונית :)
•  שמה לב לפרטים קטנים
•  שתקנית
•  פוסט טראומתית
•  מעדיפה מבטים על מילים
חלומות קטנים...
•  להתאים אליי את הגוף
•  טיול רגלי באירלנד
•  טיול רכבות באירופה
•  לגדל זיקית
•  לדובב
•  לדעת לדבר 10 שפות שונות
•  להיות מסוגלת לנגן הכל משמיעה
•  כל הבלדות של שופן
•  לזכור את כל החלומות שלי
•  לזרוק לים מכתב בבקבוק
•  ללכת ברגל למקום רחוק
•  ללמוד לרקוד
•  להתאהב שוב
•  לעבוד בעבודה רצינית
•  להגיע לאי שבספייס
•  לא להתבייש בנו
•  לא להתבייש בעצמי
•  לא להתבייש במקס
•  לשתוק במשך חודש שלם
•  סולו בקנטטה של באך
מעולם לא...
•  אהבתי קפה
•  אכלתי דג
•  אכלתי פלפל חריף
•  בכיתי ב"מלך האריות"
•  ברחתי מהבית
•  שנאתי
•  דיברתי ברדיו
•  החלקתי על הקרח
•  הייתי באמריקה
•  הכיש אותי נחש
•  הלכתי על פסי רכבת
•  הסתפרתי קצוץ
•  טסתי בכדור פורח
•  ניגנתי בכלי מיתר
•  עצרה אותי משטרה
•  שחיתי בעירום
•  רציתי לעשות סקס
•  רכבתי על סוס
•  קראתי מחזה של שייקספיר
•  הייתי במודעות משותפת עם גבר

החוויה שלי עם דיספוריה.

11/07/2019 12:36
סיציליאנה
# זהירות פוסט ארוך!

לכל אחד במכלול יש קשיים אחרים.
יש כאלה שהזכרונות הם הדבר שהכי קשה להם,
יש כאלה שהשיכחה,
יש כאלה שחוסר השליטה,
וכאלה שחוסר הפרטיות.
כל אלה קשים לי במידה כזו או אחרת,
אבל אחד הדברים שהכי קשים לי זה הדיספוריה.
ועל זה אני רוצה לכתוב היום.

מה זה בכלל דיספוריה?
זו הרגשה של חוסר שייכות לגוף,
שהגוף שלך הוא לא את,
ולא מתאים לאיך שאתה תופס את עצמך.
ומתוך זה זה מאוד פוגע בביטחון העצמי.
כי זה לא אני,
זו תחפושת מגושמת שצריך להפעיל,
לא נוח לי.
מי אני?
מה אני בכלל?
אם אני רק התודעה שלי, אז אף פעם לא יהיה לי "בית" פיסי?
אם אני רק הגוף שלי, ואני לא מרגישה שייכת אליו,
אולי אני לא קיימת?
אם אני שילוב של שניהם,
האם אני אי פעם אצליח לחיות בשלום?
הגוף נמצא שם. הוא נוכח.
אי אפשר להתעלם ממנו או להיות עיוורת אליו.
הוא שם והוא מחליט,
ואני בתוך זה... פשוט חסרת אונים.

אני יודעת שהרבה אנשים לא אוהבים את עצמם,
לא מרגישים בנוח עם משהו בחיצוניות שלהם.
אבל זה לא המקרה בדיספוריה.
זה לא שאני מרגישה אי נוחות עם משהו שמזוהה בתור עצמי,
ו"אני רוצה לרזות כי אני שמנה", "אני רוצה גומות חן כי אין לי".
בדיספוריה, זה בכלל לא מרגיש כמו עצמך.
אז זה לא משהו שאני רוצה לשנות בעצמי,
אלא זה הרצון לחוות את עצמי בכלל.
וזה ממש גורם לאומללות,
לא להיות אני,
לא להיות בגוף הנכון.

לפעמים הדיספוריה קשה כל כך שהיא גורמת לניתוק,
אבל זה די נדיר אצלי,
כי אני כן מאוד רגילה להיות בגוף.
זה לא יוצר הזדהות,
אבל זו מכונה שלמדתי להפעיל.

למרות זאת, עדיין יש רגעים של הלם.
שאת עוברת ליד מראה או חלון עם השתקפות,
ואפילו לא מבינה שזו מראה כי את לא מכירה את מה ששם.
אני יודעת בהיגיון שזה הגוף,
אני יודעת גם שזאת מראה,
אבל כשזה קורה בזווית העין ולא חושבים על זה,
ופתאום נבהלים מתנועה של בן אדם,
ואז את מבינה שאת זו שזזה,
ונהיה מבלבל ולא נעים.
להסתכל במראה ולראות מישהי זרה.
להרגיש כבדה ועצומה,
כי הגוף הזה הרבה יותר גדול ממה שאני מזהה את עצמי.
הידיים ארוכות,
מוזר לשלוח אותן ולתפוס בדברים.
יש גם כתפיים רחבות, אגן מאוד נשי,
סממנים שאני לא משייכת לעצמי ומוזר לי ללבוש על עצמי.

ואחד הדברים שהכי קשים לי עם המימדים,
זה הקושי שבלהרגיש מוגנת.
בספייס אני קטנטנה.
הגובה שלי בערך מטר וחצי,
ואני שוקלת 34 קילוגרם.
הגוף הרבה יותר גבוה ושוקל כמעט כפול.
כשאני זזה בספייס אני מרגישה קלה.
קל לי שיחבקו אותי,
קל לי להיבלע לתוך מישהו אחר,
ואני מאוד מחפשת את זה, להיות קטנה ומחובקת.
לפעמים מרימים אותי בצחוק,
וזה דווקא משהו שאני לא אוהבת,
אבל הגודל שלי הוא חלק מהזהות שלי.
וכאן זה נלקח ממני.
כאן, אם אני רוצה לחבק מישהו,
אני לפעמים הצד הגדול יותר,
ואז קשה לי להרגיש עטופה ומוגנת,
כי התפקיד שלי הוא דווקא לעטוף,
וזה לא כל כך אני.
לפעמים אני נורא צריכה את המגע המגן הזה ואין לי מאיפה לקבל אותו,
לא בעוצמה שאני רגילה,
פשוט כי אני גדולה מדי.
כי גם כשמחבקים אותי ועוטפים אותי,
זה לא מוחלט ועצום כמו שאני רגילה לחוות את זה על הגוף שלי, הקטן.

בספייס יש לי מלא שיער,
תלתלים בלונדיניים וארוכים,
וקצת נפוחים,
וקצת לא מסתדרים.
כאן יש לי שיער חלק ושטוח,
ואולי מאוד נוח להפעיל את זה
אבל אין לי מאחורי מה להסתתר,
אין לי במה להתכסות ולהרגיש בטוחה,
אין לי איך להתחבא מעצמי,
מהפנים האלה שאני לא מכירה בכלל.
אז לכל המתולתלות שאומרות: "הלוואי שהיה לי שיער חלק",
אולי. אבל אל תשכחו שהתלתלים הם חלק ממי שאתן,
ואם פתאום הם ייעלמו אולי לא תכירו את עצמכן.

בתקופות יותר קשות הדיספוריה הייתה מתפרצת אצלי בסימפטומים של הפרעות אכילה.
יש עוד ענייני רקע שקשורים להפרעות אכילה,
אני ארצה לכתוב על זה יום אחד אבל לא רק בהקשר של דיספוריה.
אז עכשיו אני אקצר.
חלק מהעניין בהפרעת אכילה זה לקחת בעלות על הגוף,
לקשר בין פעולה ותגובה, לנסות להבין שזה שלי,
וגם לשלוט קצת יותר במראה,
להקטין אותו כדי להיות יותר דומה לעצמי.
היו לנו תקופות קשות עם זה.
אני יודעת שעשיתי הרבה נזק, והיום אני מאוד משתדלת שלא לעשות ככה.

עוד דבר שהוא לא בדיוק דיספוריה אבל קשה במסגרת דומה,
זה חוסר התאמה לגיל,
והציפיות של אנשים שלא מכירים או לא יודעים עלינו
שאני אתנהג כמו הגיל של הגוף,
ואכזבות או כעס כשיש לי הצפות רגשיות.
אומרים לי דברים כמו "אל תהיי כזאת ילדה"
או "הדברים האלה אמורים לעבור לך אחרי גיל ההתבגרות".
זה תמיד צורם לי.
כי... מה לעשות, אני בגיל ההתבגרות,
גם אם לא רואים.
וגם זה מאבק קשה,
וגם להיות בגוף לא שלי זה מאבק קשה,
וגם לזכור את מה שאני זוכרת מהחיים שלי זה מאבק קשה,
אני לא מנסה לתרץ,
אבל בבקשה תוותרו לי קצת. אוקיי?


-סיציליאנה
IM ALhaunted princessאיילת רחמיםילדאיש
IM AL
11/07/2019 14:26
היי
סיציליאנה אני שואל אותך על התחושה שלך ושל יתר הדמויות מקווה שזה בסדר, אבין אם תמנעי מלענות.
קורה לך שאת עומדת מול המראה ואת ממש לא מזהה מי שם?
זה קיים בדמויות מסוימות?
קורה לך שאת בן ואת צופה בבת ולהפך?
חלק מהדמויות שלך הן בנים נכון?
בחלומות שלך את חולמת על דמויות נופסות, כלומר את כסיציליאנה חולמת על דמויות אחרת?
סליחה אם זה חטטני, פשוט זה מסקרן.
סיציליאנה
11/07/2019 22:10
זה ממש בסדר, אתה יכול תמיד לשאול...
כשאני במצב נפשי בסדר ואני מסתכלת במראה אני רואה את הגוף.
ואני מזהה אותו בתור הגוף.
שזה אני ולא אני, זה זר.
אם אני במודעות משותפת עם עוד מישהו אני בכל זאת אראה את הגוף במראה.
אם אני מאוד בדיסוציאציה,
או אם מישהי שתתה/לקחה סמים כלשהם, אני יכולה פתאום לראות משהו אחר.
ואם זה אני להכיר את זה,
ואם זה מישהו אחר, אז בהתאם לאם אני מכירה אותו או לא,
להכיר או לא להכיר.
יש כאלה שבמראה רואים את עצמם,
בעיקר הקטנים,
שהניתוק והדיספוריה שלהם כל כך חזקים,
שהמוח שלהם פשוט מגן עליהם והם רואים במראה את עצמם.
לי זה לא קורה.
יש לנו גם בנים במכלול,
אבל כמו בנים, הם לא מדברים על זה,
והם לא מדברים על אי נוחות בגוף ואי הזדהות.
אבל כן אפשר לראות שזה מפריע להם,
ברמה של הניתוק,
ובאיך שהם מתלבשים,
יש כאלה שמשתמשים בביינדרים למשל בשביל להקטין את החזה.
בחלומות זה משתנה.
אני יכולה לחלום שאני בגוף,
לבד או לא לבד,
ואפילו לחלום שאני מתחלפת.
אני יכולה לחלום חלום שמתאים יותר למציאות של הספייס,
שבו אני אני, והאחרים הם האחרים,
ואנחנו גם יכולים להיפגש ולראות אחד את השני בגופים שיש לנו בספייס
סיציליאנה
11/07/2019 22:13
אני מקווה שהכל יצא ברור.
במציאות שבספייס אנחנו נפרדים גם בגוף,
וחווים אחד את השני כמו שאנחנו חווים אנשים אחרים בעולם.
וכמו שחולמים על אנשים מהעולם,
אפשר לחלום גם אחד על השני,
כי אנחנו רגילים לראות אחד את השני כמו אנשים נפרדים,
ולהיפגש ולדבר.
IM AL
12/07/2019 00:34
סיציליאנה תודה על ההסבר,
קראתי פעמיים כדי להבין לעומק.
המשפט שהכי לקחתי ממה שכתבת ומסביר "אתכם"
זה כשהתייחסת לחלום "שבו אני אני" וזה מסביר בדיוק שכל אחד הוא אני.
מרשימה נורא היכולת שלך לחשוף אותך כך פה בצורה כזו.
אוהב גם את התגובות שלך לפוסטים שלי.
שילה
16/07/2019 17:05
להישאר קטנה ומחובקת....אפשר להזדהות עם זה
אני לא ממש אוהבת להתעסק בדימוי גוף והפרעות אכילה כי זה מזכיר לי תקופות חשוכות אבל אני חושבת שבניגוד למה שתיארת המשקל שלך ביחס לגובה בכלל לא גבוה אם כבר להפך...במיוחד כשאת מפתחת גוף נשי...
סיציליאנה
16/07/2019 20:08
הגובה והמשקל שאמרתי זה המימדים שלי בספייס,
שם אני קטנה ורזה יחסית,
ומודעת לזה שאני קטנה ורזה יחסית.
המימדים של הגוף הפיסי הם ממש לא כאלה,
הרבה יותר מלאים ונשיים,
וההבדל הזה הוא משמעותי ומשפיע על איך שאני מרגישה בגוף.
אני לא מזדהה עם איך שזה פה בחוץ,
רק עם איך שזה שם בפנים...
שילה
16/07/2019 20:29
הבנתי. זו באמת סיטואציה מאוד מורכבת ומעניינת
אשמח אם תשתפי (אם תרצי כמובן) חוויות שלך בחיי היומיום
באינטראקציות מול אנשים, משפחה...
סיציליאנה
18/07/2019 17:48
רוב האנשים לא יודעים על ה-DID,
יש המון סטיגמות על הדברים האלה,
אנחנו משתפים רק את מי שבאמת באמת קרוב...
התחושה המוזרה עם הגודל מגיעה בעיקר בהקשר של חיבוקים.
אבל יש כל מיני דברים יומיומיים קטנים כאלה.
למשל אם אני רוצה לנגן,
והגמישות של הידיים היא אחרת,
והאורך של האצבעות מעט אחר,
אני צריכה לעשות חימום ארוך כדי "להיכנס לגוף" לפני שאני מצליחה באמת להפעיל את האצבעות כמו שצריך.
זה לדוגמה :]
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: